ישנם דברים מקובלים בשיעורי פיתוח הקול, שכל מורה וכל תלמיד מצפים שיהיו בשיעור ויש מבנה הגיוני ומקובל במשך דורות.
ביניהם עבודה על טכניקה קולית, ויישום הטכניקה בפועל על שירים.
אבל לא תמיד כולם מוכנים “להתיישר” לפי המוסכמות אלה.
- יש תלמידים שמסרבים או ממש לא רוצים לעשות תרגילי הקול בשיעורים, ובמקום זאת רוצים רק לשיר. יש ביניהם כאלה שאפילו עבודה ממוקדת על שירים גורמת להם לחוסר רצון. הם פשוט רוצים לשיר.
- לעומתם, ישנם תלמידים שפורחים בזמן ביצוע תרגילי הקול, אבל נמנעים ככל האפשר מעבודה וביצוע של שירים. יש ביניהם כאלה ששרים במסגרות אחרות, אבל מול המורה שלהם הם מרגישים לא נוח לעשות זאת ומבקשים להתמקד בטכניקה בלבד.
- ויש את אלה שמעדיפים לדבר עם המורה, זמן רב ככל האפשר.
בשיחת הקוראות בקול – פודקסט – שוחחנו תמי קצין ואני על המצבים השונים וחקרנו מה גורם לכל מצב כזה
למשל – תלמידים צעירים שבשבילם שעורי פיתוח קול זה משהו חדש לגמרי. חלקם אינם יודעים מה נדרש מהם בשעורים. הם חוששים להשמיע קול בפני אדם ‘זר’. במקרים מסויימים הם אפילו לא מודעים לכך שהם באו לשיעור כי הם רוצים לשיר, הם מתקשים לעשות זאת. דבר זה יכול לקרות גם לתלמידים מבוגרים שמתביישים לשיר בפני המורה וחוששים מביקורת ומחשיפה.
מצב אחר יכול להיות של תלמידים שלא אוהבים תרגילי פיתוח קול ורוצים לצלול מיד ולשיר את השירים שלהם. הם אלו שאומרים שהתרגול משעמם אותם, זה לא בדיוק מוזיקה עבורם. הם חוששים שהתרגול ישנה להם את הקול הטבעי. הם נמשכים יותר לחוויה של השירה ופחות מעוניינים בעבודה הטכנית.
ויש מצב אחר לגמרי בו התלמידים (בכל רמה שהיא) דוחים את השירה עד לכמה דקות האחרונות של השעור. הם מעדיפים לדבר על כל מיני נושאים עם המורה. שעור יכול להזכיר להם טיפול פסיכולוגי או כל מפגש עם אדם שנחשב בעיניהם למנטור. יש כאלו שדוחים את השירה או אפילו מעדיפים לפרוק מעליהם מחשבות, קשיים כדי שאלו ייטיבו איתם את השירה לאחר מכן.
אלו מצבים טבעיים שקורים לכל מורה לפיתוח קול והסיבות לכך יכולות להיות מגוונות מאד.
בשיחה שלנו הפעם התייחסנו לסיבות האלו והעלנו פתרונות אפשריים לכל מצב
0 תגובות