האם זה הקיץ, האם זאת אני, האם זאת שנת הקורונה הזאת שהביאו אותי לתשישות ואולי לחוסר עניין בהוראת פיתוח קול? האם התחושה הזאת מוכרת לכם?

כמו בכל סיום שנה, תחילתו של חום קיצוני, מתחילות אצל כמה מאיתנו מחשבות על עזיבה, עולים ספקות לגבי הבחירות שלנו להיות מורים לפיתוח קול וכתוצאה מכך מתחיל סוג של דכדוך ואולי אף ייאוש.

גם אצלי שועלה ותיקה בתחום הוראת פיתוח קול, עלו ועולות מידי פעם תהיות לגבי אופי ודרך ההוראה. הן כבר לא דרמטיות כפי שהיו לי בתחילת הדרך כמורה אך הן דומות בדרכן שלהן לאלו שאני פוגשת במורות/ים שאני מדריכה ופוגשת. המחשבות על שינוי ובחירות חדשות הן טבעיות ובטח בסופה של שנה מטורללת כמו שכולנו עברנו. ובכל זאת, אני רואה בתקופה הזאת הזמנה להתבוננות עמוקה, הזדמנות להתחדשות ולהתפתחות אישית ומקצועית דווקא מתוך מצבי אי הנוחות האלו.

ישנן סיבות טכניות ולוגיסטיות שמובילות לתשישות בסיום שנה כמו עומס של שעות הוראה, ניהול זמן לא מיטיב והפתרונות להן הם פשוטים מאד. אך בשיחה הזאת תמי ואני לא הסתפקנו באלו המוכרות ונכנסו קצת עמוק יותר כדי להבין מה יכולות להיות הסיבות התת קרקעיות שגורמות לנו לפעמים לרצות לזרוק את הכל בסוף השנה ואפילו עד כדי רצון להחליף מקצוע.

מרצה וחוקר חינוך ידוע בשם פרופ’ קן רובינסון בספרו ‘למצוא את המקום הנכון’ העלה מספר שאלות עקרוניות עבור כל מי שרוצה לבדוק אם המקצוע שהוא בחר מתאים לו או באיזה מקצוע לבחור. הספר מומלץ בחום רב לכל מי שעוסק בחינוך כזה או אחר.

בשיחתנו היום הזכרנו את אותן שאלות, העלנו רעיונות להעלות את רמת האנרגיה והמוטיבציה וטעינת המצברים הלקוחות מאותו ספר והתאמנו אותם להוראת הקול. נשמח לשמוע איפה השיחה הזאת פוגשת אתכם ואלו רעיונות עולים לכם שיכולים לתרום לכולנו להעלאת האושר והסיפוק בהוראת הקול.
לחצו כאן לשיחה בפודקסט הקוראות בקול בספוטיפיי
לחצו כאן לשיחה בפודקסט הקוראות בקול באנקור