כל אמן זקוק לעתים לחוות דעת מקצועית של אדם מבחוץ, ורצוי שאדם כזה יהיה מומחה בתחומו. זמרים נפגשים עם כמה סוגים של בעלי מקצוע כאלה, והם מתייעצים איתם, ולעתים גם נאלצים לשמוע את חוות דעתם מבלי שנשאלו.

יש כמובן מקום להתפתחות אצל כל זמר ולכן ההקשבה לדעות שונות יכולה לתרום לו רבות.

במקביל, זמרים צעירים, במיוחד אלה שבתחילת דרכם, מרגישים חוסר ביטחון ביכולתם ובמקומם בתעשייה, ולכן הם נוטים לבטל את רצונם רק כדי למצוא חן ולקבל עבודה, מחמאות וקידום. 

בשיחה נתמקד בשני היבטים לנושא:

1.   מקומו של הזמר שנמצא בתוך הפקה כמו אופרה, מחזמר, הצגה ואירוע מרובה משתתפים. 
2. מקומו של הזמר העצמאי מול בעלי מקצוע אלה

   

נתחיל בזמר שנמצא בתוך הפקה גדולה

מיהם בעלי המקצוע אותם פוגשים הזמרים?

רותי מביאה מניסיונה כזמרת אופרה.

בדרך להיות זמרת אופרה מקצועית, יש כמה שלבים שצריך לעבור

1.     לימודי פיתוח קול וביסוס טכניקה קולית במשך כמה שנים
2.     עבודה עם פסנתרנים וקורפטיטורים – פסנתרים/מנצחים שעוזרים לזמרת ללמוד

את התפקידים שלה ביחס לתפקידים אחרים ולאופרה כולה

3.     עבודה עם זמרים אחרים
4.     השתתפות בכיתות אמן עם זמרים מובילים בעלי ניסיון לצורך השראה, לימוד והתנסות מול קהל
5.     בחינות כניסה לבתי ספר גבוהים לשירה או למגמת אופרה באקדמיה
6.     אודישנים לתפקידי סולו
7.     עבודה עם מאמני שפות ולימוד הגייה בכמה שפות
8.     השתתפות בסדנאות/שיעורי משחק ודרמה
9.     השתתפות בשיעורי תנועה/ריקוד/יוגה
10. השתתפות בחזרות רבות בבתי אופרה

שונים ובתנאים שונים מול מלווים/זמרים/מנצחים/במאים/כוריאוגרפים  

11. ביצוע תפקידים שונים באופרות

הדבר לא שונה בהרבה בעולם המחזמר או בהפקות מרובות משתתפים.

חשוב לזכור שעם כל הרצון לביטוי אישי וייחודי, יש במסגרות אלה תלות גדולה בין מוזיקאים ואנשי במה רבים, ועל הזמרים להתאים את עצמם במידה רבה.

בכל שלב כזה הזמר/ת באים במגע עם סמכות כזאת או אחרת וכל אחת מהסמכויות נותנות את דעתן על רמת המוכנות של הזמר/ת לתפקיד שעליהם לבצע.

לעיתים לאותם בעלי תפקידים יש רעיונות אחרים מאלו של הזמר, וכאלו שמתנגשים עם הטכניקה שלו, עם הערכים שלו, עם היכולות שלו או עם המהות של הזמר. 

זה יכול להתבטא בדרך בקונספט האמנותי של הבמאי שיכול להיות בניגוד מוחלט לדרך שהזמר רואה את התפקיד שלו או ביצע אותו בעבר. 

אם הבמאי יודע לשכנע את הזמר שאכן הגישה שלו מתאימה לתפקיד ושיש הצדקה לדרישות המקצועיות שלו מהזמר, הזמר ישתכנע ויזרום עם אותן הדרישות.

שחקן יכול לקרוא את התסריט של הסרט אם של המחזה ולהחליט אם זה מתאים לו. זמר יכול להכין את התפקיד קולית ומוזיקלית אבל כשהוא פוגש את הבמאי, כל זה יכול להשתנות ולהקשות מאד על ביצוע התפקיד.

 נמשיך בזמר העצמאי:

גם כאן הזמרים נפגשים עם בעלי מקצוע שונים. האדם הראשון, לרוב, הוא המורה לפיתוח הקול של הזמר. 

אח”כ גם המלווה, בד”כ פסנתרן או גיטריסט. לעתים זהו גם vocal coach, שתפקידו הוא ללמד את הזמר את התווים הנכונים ולהנחות אותו לביצוע מוזיקלי נכון.

יש את המעבד המוזיקלי, שהוא לעתים גם המפיק המוזיקלי.
מפיק מופע, אמרגן ולעתים גם במאי תיאטרון.
מנצח תזמורת (או מקהלה ומנצח של מחזמר).(מדובר על סולן בתוך הרכב כזה)

אנשי המקצוע מסוימים נוטים לכפות את דעתם וחושבים שעליהם לומר לזמר מה עליו לעשות כדי לשיר כך שזה שיביא לתוצאה הטובה ביותר לדעתם. מצב בו אין התייעצות או דיון משותף.

יש תלמידים עם זהות מוזיקלית די מגובשת שמספרים ששמעו חוות דעת מהמפיק הזה, מהמורה הזו ומהמורה הזה, ממנהל/ת ההרכב הקולי, ההרכב הכלי (בו הם סולנים). הם מוצפים בחוות דעת מאד שונות ומרגישים מבולבלים, לא יודעים למי להקשיב, אצל מי “האמת”.

זמר (וכל אמן) ששומע הרבה חוות דעת, שוב ושוב, שרבות מהן שונות וסותרות זו את זו, עלול לאבד את רצונו ולא לזכור מה רצה לבטא במקור, מה רצונו האמיתי, כשהתחיל לשיר או לעבוד על השירים האלה. כמו עלה נידף שניתק מהעץ וממקור ההזנה שלו.

זו יכול להגיע להשפעה הרסנית על היכולת האמנותית של הזמר.

נתקלתי בזה שוב ושוב עם כמה מתלמידיי. 

דוגמה:

תלמיד עבד על ביצוע שיר בדרך החקירה שתיארתי והגיע בשיעורים לתוצאה טובה מאד, בה גם נשמע טוב וגם הרגיש שהוא עומד מאחורי הביצוע שלו. הוא הגיע למפיק שהקליט אותו באולפן. המפיק ביטל לחלוטין את הגישה של הזמר 

 במקום זאת, הוא אמר “אני רוצה ש…” והציע לו פרשנות אחרת לחלוטין, זרה לכוונתו של הזמר, מבלי להתייעץ, לשאול או לעבוד יחד כדי להגיע לתוצאה אותה דמיין המפיק כזו ה”נכונה” יותר. 

בשום שלב הוא לא שאל – מה הזמר רוצה להביע, איך ניתן להגיע לכך בדרך זו או אחרת.

שמעתי את התוצאה אח”כ… לא היה שם את העומק והרצון של הזמר אלא מחיקת רצונו וניסיון להתאים את עצמו לרצונו של המפיק בלבד. הביצוע היה הרבה פחות טוב ונשמע כניסיון להישמע “כמו”.
הזמר נאחז בדברי המפיק כיון שאיבד את הכיוון והרצון האמיתי שלו.

 

מתי הדברים אינם עובדים, או עלולים לא לעבוד?

1. עקשנות על דעה אישית:

• זמרים יכולים להיות ‘קשים’ מדי ולעמוד על שלהם מבחינה מוזיקלית וטכנית ולפספס הזדמנות ללמוד, להתאתגר ולהפיק מעצמם צבעים חדשים בגלל הסירוב מול הסמכות.
• בעלי מקצוע יכולים להתעקש על הדרך שלהם ולא לקבל שיש דרך אחרת, לא לאפשר לזמר לגלות בעצמו, להביא את האמנות שלו הייחודית.

 

2.     התערבות בטכניקה הקולית

בשירה קלאסית – ישנן הערות שקשורות לנשימה, לעובי הצליל, לויברטו, לעוצמה ולגמישות.

יש מנצחים ומנהלים מוזיקליים שרוצים להאט יתר על המידה או למהר. זה יכול להקשות על זמר שהתרגל לטמפו מסויים והקול שלו התביית עליו. לוקח זמן לשנות את זה קולית.

אלמנט נוסף – ויברטו – לפעמים זה אלמנט נתון באופי הקול ולא תמיד ניתן לווסת אותו ולהתאים אותו לטעם המיוחד של המנצח או המלווה.

עוד גורם חשוב – עוצמה – יש תפקידי אופרה שדורשים עוצמה מסוימת כדי לעבור תזמורת גדולה ויש תפקידים קאמריים שלא דורשים עוצמה רבה ומתאימים לזמרים עם קולות קטנים יותר. אם זמר נבחר על ידי בית אופרה לשיר תפקיד של המלחין ורדי ואין לו מספיק עוצמה לעומת הזמרים שהוא שר איתם או יכולת לעבור תזמורת, הוא ילחץ על הקול ויפגע בו. אי אפשר לדרוש מזמר מה שאין לו וזה קורה דיי הרבה. כמובן גם לגבי היכולת של הזמר לשיר פיאניסיסמו כשאין לו יכולת כזאת בקול. 

 

 על מה אנחנו ממליצות במערכת יחסים כזו?

פתיחות – לעבודה עם סמכויות מקצועיות שונות דרושה פתיחות, גמישות, רצון למתוח את היכולות והכישורים, רצון ללמוד, לחקור ולהתנסות בדברים חדשים. 

הפתיחות הזו נדרשת משני הצדדים – הזמר המבצע והיועצים המוזיקליים שסביבו.

כבוד הדדי – מפגש בין שני אמנים. כמו שברור מאליו שעל האמן לכבד את דעת בעלי המקצוע השונים שעובדים אתו, כך גם עליהם לזכור שהם עובדים עם אדם ואמן ולא עם בובה, מוצר שעליהם לעצב כרצונם.

שיתוף-פעולה אמיתי – בו כל צד קשוב לשני. באווירה כזו ניתן להעלות רעיונות והצעות בחופשיות, מבלי לחשוש מביקורת פוגעת, להתנסות, לבדוק את התוצאה ולהחליט על הדרך הטובה ביותר לביצוע.

על כל זמר לזכור שתמיד יפגוש בבעלי מקצוע, טובים יותר או פחות, שיש להם דעה וטעם משלהם. חשוב שהזמרים יקשיבו, ילמדו, יבדקו, אבל בסופו של התהליך – עליהם להחזיר את ההחלטה אל עצמם, מתוך שמירה על העצמיות שלהם.

ובכל זאת – בתוך הפקה גדולה – אין ברירה לפעמים אלא להתפשר…

 לצפייה בשיחה לחצו כאן