חזרתי להנחות סדנאות שירה אחרי שנתיים של שתיקת הקורונה. והמקום שקורא לי לשוב אליו שוב ושוב זה בית האמנויות בנאות סמדר שנמצא בערבה. בסופ”ש האחרון היה לי העונג להנחות שתי סדנאות שירה שהשתתפו בהן הפעם צעירי המקום.
בסדנאות שלי שהן בעצם כתת אמן, אני מנחה במשך 3 שעות קבוצה של 8 משתתפים. עבודת ההכנה לקראת מפגש כזה דורשת הכנה של שיר או שניים בע”פ.
ומה שקורה בסדנה זה סוג של קסם. כל מי שמשתתף בסדנה מקבל חצי שעה של שעור פתוח מול הקבוצה. בשמיעה הראשונה אני בוחרת במה להתמקד אם זה שיפור היציבה, הנשימה, שיחרור ‘ההחזקה’, שמירה על קצב, שירה מדוייקת וכמובן כל מה שעוזר להתחבר לגוף, לשיר ולקהל.
מה שמאפיין את כתות האמן שאני מנחה היא:
ההדרך שבה אנשים מרגישים חופשי לבטא את עצמם בשירה בפורמט של סדנאות, רוויה בהומור. וכמה צחוק עושה טוב לקול, לנשימה ובמיוחד לנפש
שמעתי תגובות כמו -“אני רוצה להיות איתך עוד ועוד”, “הייתי מוכנה לעבור לגור לידך לאיזה חודש למפגשים יומיומיים..” נתת לי אומץ וחשק לשיר לעולם ולי” “הרגשתי מרחב בטוח, ראית אותי והראית לי את כולי”…
קשה לי עם המון מחמאות אז אני לגמריי מקצרת כאן אבל שטף המילים והתגובות החמות שזרם אליי, גרם לי לחשוב איך אני יכולה להגיע ולעזור לעוד אנשים לבטא את עצמם במלאות שכזאת. איך נכון לי ליצור עוד הזדמנויות שבהם אנשים ירגישו משוחררים מכבלי העבר ומרעיונות שלא מאפשרים להם להשמיע את קולם בעולם.
רוצה פינה משלי על איזה אי שבו אוכל לקבל אנשים מכל העולם שיבואו לשיר איתי, זה עם זאת, זאת לזה. ובאי הזה יתפקעו מצחוק וישירו עד לב השמיים והמים.
עוד לא נקבעה הסדנה הבאה בנאות סמדר אבל אם יש לכם קבוצה או חוג של חברים/ות, אנשי צוות שאתם חושבים שעבודה קולית מהסוג הלא לגמריי סטנדרטי מתאים לה, אשמח לשמוע מכם.
0 תגובות