זמרים, שחקנים ותלמידים רבים שואלים את עצמם: איך זה שעל הבמה הרגשתי מצוין. הקול שלי היה במיטבו ונהנתי לשיר, ובהאזנה להקלטה של ההופעה, פשוט נחרדתי מאיך שהוא באמת נשמע.
מי שלא הרגיש משהו כזה או דומה לאחר הופעה, שיצביע.
לכולנו יש, או היו מצבים שלא הייתה הלימה בין התחושה הפנימית של קולנו ולבין איך שהוא נשמע לנו ואולי לאחרים בהופעה  ובהקלטה.
זמרים ומרצים לא פעם, טוענים שהם אינם אוהבים להקשיב לעצמם בהקלטות. יש אפילו זמרים או שחקנים מפורסמים שמרגישים דחייה מהקול המוקלט שלהם.
תמי קצין ואני רותי חלבני, פוגשות את האמירות האלו אינספור פעמים בסטודיו שלנו. לפעמים זה אומר שתלמידים נמנעים מהקלטה של השיעור שלהם או לא מקשיבים להקלטה לאחר השיעור. יש כאלו שמדווחים על קושי לשמוע את עצמם בהופעה וקושי זה לא מאפיין רק זמרים או מרצים בתחילת דרכם, אלא גם מנוסים יותר.

יצאנו הקוראות בקול –  לחקור את התופעה

, אפיינו אותה מכיוונים שונים, הראנו מה הסיבות שגורמות לפער הזה בין שמיעת עצמנו מבפנים ואיך שהוא מתקבל בחוץ.
העלינו פתרונות איך לצמצם את הפער הזה ולאפשר לאמני במה, למרצים ומורים לשפר מה שניתן לשפר ולקבל את מה שלא.

פרק זה מלווה שלא כהרגלנו, במצגת ולכן מומלץ לצפות בו דרך המחשב. למי שזה לא מתאפשר, תמיד אפשר רק להקשיב ואחר כך גם לצפות בו במועד מאוחר יותר. אל תחמיצו את המצגת כי יש בה הצעות לפתרונות שיכולים מאד לעזור לכם.

אשמח לשמוע מכם תגובות, והאם מוכרת לכם התופעה של הפער שבין השמיעה הפנימית שלנו את קולנו לזאת ששומעים בהקלטה.

 כדי לראות את הפרק ביוטיוב כנסו כאן

כנסו כאן כדי לשמוע את הפרק בפודקסט הקוראות בקול